נאשם בהחזקת אמל"ח ללא היתר ובסחר בציוד מלחמתי ייעצר עד תום ההליכים

בפניי הודעת ערר ובקשה למעצר שהגיש התובע הצבאי כנגד המשיב, על החלטתו של כב' השופט רס"ן דניאל כפיר מיום 25 במאי 2008, בתיק ביהמ"ש הצבאי יהודה 2193/08. בהחלטה זו הורה ביהמ"ש קמא על שחרורו של המשיב בתנאים שפורטו.

כנגד המשיב הוגש בבית המשפט יהודה בפני דן יחיד, כתב אישום המייחס לו שלושה פרטי אישום:

1.       החזקה ללא היתר של אמל"ח - רובה אויר, משנת 2005 ועד לחודש אוגוסט 2007.

2.       סחר בציוד מלחמתי, בכך שמסר במהלך שנת 2005 לאחר את רובה האוויר.

3.       סחר בציוד מלחמתי, בכך שמסר לאחר באוגוסט 2007 רובה צייד דו-קני ורובה אויר וכל אלה ללא היתר.

ביהמ"ש הנכ' קמא לא קיבל את טענותיה של התביעה הצבאית ולא נעתר לבקשה לעצור את המשיב עד תום הליכי המשפט נגדו, אלא הורה על שחרורו בתנאים שנקבעו. עיקר טעמיה של ההחלטה נעוץ בכך ש: "נסיבות המקרה נראות.... במדרג הנמוך של עבירות האמל"ח ונראה לי כי קיומה של חלופת מעצר הולמת, יש בה משום לאיין את המסוכנות ולהבטיח את האינטרסים והאיזונים השונים הנדרשים לעניין" (מתוך ההחלטה, שורות 44 ואילך).

התובע הצבאי הנכ', סגן שלומי שניידר, מבקש להבליט בטיעוניו בפניי כי החזקת אמצעי לחימה מסוכנת היא מעצם טבעה, והדברים יפים גם לנשק "תמים", מתוך שבמציאות החלה באזור קיים חשש שאמצעים כאלה יגיעו לידיים שייעשו בהם שימשו לפגיעה באדם. את נסיבותיו של המקרה שלנו רואה התובע הצבאי בחומרה מתוך שמדובר בשני מקרים של מסירת נשק לאחר. ואם צריך להדגים מדוע ראתה הפסיקה (שצוטטה כבר בפני בית משפט קמא) להחמיר בנושא החזקה של אמצעי לחימה, יכול דווקא מקרה זה לשמש כדוגמה יפה. הנה כאן, נמסרו אמצעי הלחימה לידי מי שהיה פעיל חמא"ס והחשש התיאורטי שאמצעים עלולים להגיע לידיים מסוכנות התממש פה אצלנו.

בא כוח המשיב הנכ', עוה"ד אבו עומר, ביקש להבליט שמדובר ברובה צייד בלבד, רובה שאין בו מסוכנות, וכי העבירה בוצעה לפני 3 שנים.

שאלת קיומן של ראיות לכאורה לעובדות שפורטו בכתב האישום לא התעוררה כאן לפניי, כנראה מתוך שבהודעתו של צפות אבו זינה (גיליון 4 שורות 94 ואילך) יש כדי ראייה לכאורה לעובדות שעליהן מתבסס כתב האישום.

הפסיקה של ביהמ"ש הצבאי הזה ראתה בחומרה יתרה ביצוע עבירות הנוגעות לאמצעי לחימה, ומסוכנות טבועה של מבצע עבירה כזו לעניין מעצרו עד תום הליכי המשפט בעניינו. הטעם לכך נעוץ בנסיבות המיוחדות באזור. נשק בכלל ורובה בפרט עלולים למצוא את דרכם לידיים שיעשו בו שימוש לשם פגיעה בחיי אדם, ומסוכנותו של המחזיק מכאן באה. העובדה שמדובר ברובה צייד איננה משנה את החומרה על פי מהותה. ברובה צייד ניתן לעשות שימוש לפגיעה באדם גם אם ייצורו המקורי נועד כדי לפגוע בחיות. השימוש שנעשה באזור באמצעי לחימה ובהם ברובים הוא רב, והיא מהווה סיכון בכך לנמצאים באזור. הן לחיילי צה"ל והן לתושבי האזור.

אמת, המקרה הזה יכול לשמש דוגמה יפה לטעמיה של מגמת ההחמרה בנושא המסוכנות שבהחזקה, בסחר ובשימוש באמצעי לחימה: המשיב מסר את הרובים לידי אדם שהעיד על עצמו כי הוא פעיל חמא"ס. לא נאמר וכנראה גם אין ראיה לכך שהרובים נמסרו לו במטרה לבצע פגיעה באדם. אולם, העובדה שרובים שהוחזקו שלא כדין בידי המשיב הגיעו לידי פעיל חמא"ס, מצביעה שהאפשרות שייעשה ברובים כאלה שימוש לפגיעה באדם איננה בגדר אפשרות תיאורטית, אלא יש לה מימד מעשי.

המגמה למנוע עבירות בתחום אמצעי הלחימה בתחומי האזור ברורה וידועה, ומצאה כבר ביטוי רחב בפסיקה, והיא מצדיקה מגמה הולמת בפסיקה ומצדיקה ראיית הנאשם כבעל מסוכנות ממשית. 

אכן, גם באומרי זאת, אין לקבוע כלל נוקשה שלפיו מקרים של עבירות בתחום אמצעי הלחימה יוצרים חזקת מסוכנות ברמה שלא תאפשר לעולם חלופה מתאימה למעצר, אלא שמקרים כאלה הם נדירים ביותר, והמקרה שלפניי אינו נמנה עמם.

לאור האמור, החלטתי לקבל את הערר ולהורות כי המשיב ייעצר עד לסיום הליכי המשפט כנגדו.

בנסיבות העניין, ראוי שעניינו של המשיב לא יתעכב יתר על המידה, אלא ייקבע לדיון בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, 10 באפריל 2008, ד' בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: